top of page

חלק ד׳- הגישה ההיקשרותית ואיך היא קשורה למערכת היחסים עם הילדים, גבולות ומשמעת?



על גבולות ומשמעת בראי הגישה ההיקשרותית


אנחנו ניקח את הסיטואציה אותה הקהילה באינסטגרם ביקשה שנדבר -

מה עושים כשהיא לא אוספת את המשחקים אחרי שביקשת ממנה או הוא לא אוסף את המשחקים למרות שהוא יודע שצריך?


אם נחזור לשאלה הראשונה שדיברנו עליה של ד״ר נויפלד : What makes a child easy to parents?

ניזכר ברשימה של דברים שהילד עושה :


  • מקשיב לנו

  • לוקח ומתנהל לפי הרמזים שלנו אודות העולם (איך להתלבש, להתנהג, לדבר…)

  • סומך עלינו ובנו

  • מסתכל אלינו

  • מחפש אחר העזרה שלנו

  • נהנה בקרבתנו

  • מרגיש בנוח איתנו,

  • מתנחם אצלנו , אנחנו דמות נחמה בשבילו

  • הולך אחרינו , אחרי הערכים שלנו

  • אוהב אותנו

  • רוצה לרצות אותנו

  • אינו רוצה לשמור סודות מאיתנואחד מהדברים הראשונים שהופכים את ההורות מאתגרת היא כשהילד שלנו לא מקשיב לנו.


כשביקשנו שוב ושוב והוא בשלו, מסרב להקשיב או לפעול לפי הדרך בה אנחנו מבקשים להנחות אותו להתנהג..


זה לא משנה באמת מה הסיטואציה כי ברגע שיש לנו קווי הנחיה כל סיטואציה מתיישבת בראי העקרונות האלה.


ביקשתן שנדבר על הסיטואציה בא הילד לא אוסף את המשחקים גם אחרי שביקשתן, בראי הגישה ועליה נרחיב אבל תזכרו שאלה קווי הנחיה ואפשר ליישם אותן כמעט על כל סיטואציה..

ורגע לפני שאנחנו נדבר על העקרונות אני רוצה גם להזכיר את המקום שלנו ולחבר את זה למשפט המקסים של דן לסרי שזה לא משנה מה ההורה עושה אלא מאיפה הוא מגיע..


הכוונה שאיתה אנחנו מגיעות אל הסיטואציה תשפיע..


כשאנחנו מגיעות עם כעס משם מגיעה דרך הפעולה שלה וכשאנחנו מגיעות עם חמלה משם מגיעה הפעולה שלנו והיא תמיד עם סיכוי גבוה יותר לשתף פעולה..


אבל!

אחד מהאתגרים של הורות כזאת ממוקדת ילד שרואה אותו ומצליחה לגייס מתוך העולם שלו שיתוף פעולה, היא היכולת שלנו להגיע מווסתות - שאף אחד לא ישלה אתכן, זה מאתגר, זה אחד האתגרים הכי גדולים של ההורות, שם הכל מתחיל!

אז לצערי לפי הגישה לא נקבל לגמרי את הכלים לאיך להישאר מווסתות אבל נקבל ידע רב על מה הילד שלנו זקוק לו ולפעמים ידע מאפשר לנו להיות בעמדה חושבת שמזינה ומשמרת את תהליכי הוויסות ואולי יותר מהכל זאת הסיבה שאני כל כך מתעניינת בעולם ההורות כי מישהו צריך לדבר על האתגר ההורי לא מול הילד שלנו מול עצמנו וזה זה הלב של העשייה והעבודה שלי בתואר השני.


ואחרי הקדמה ארוכה בואו ניגש לשבעת העקרונות למשמעת בראי הגישה -


אנחנו נעבור על כל העקרונות במהלך שלושת הימים

הקרובים תוך התייחסות לסיטואציה שביקשתן.


ו.. אני משאירה את השם של העיקרון באנגלית כי לפעמים התרגום לא משהו, הפירוט הוא בעברית כמובן.


1.Use Connection, Not Separation, to Bring a Child into Line


השתמשו בחיבור ולא בפרידה מול גבול.

הפחד הגדול של הילדים שלנו ואולי של כולנו כאנשים הוא פרידה, להיות לבד, נטושים התנהגויות כמו התעלמות, בידוד, אדישות, אי הבעת חיבה, עונש, איום… מעצימות את הפחד של הילדים וברגע בו הם זקוקים לנו הגוף שלהם נכנס למגננה והתגובות שלהם באות מתוך חווית סטרס וחרדה.

הם פועלים מתוך רצון אינסטקטיבי להגן על הקשר עם ההורה על הפגיעות והעובדה שחווית הביטחון נפגמה על ידי מגוון צורות התנהגות כמו אגריסביות, ריצוי…



האלטרנטיבה הרצויה היא קשר - קשר הוא הכוח שלנו במערכת היחסים, כי הוא מחובר למנוע הפנימי של הילד, להיות טוב ומשמעותי.


כשמה שמנחה פה הוא לייצר חיבור לפני דרישה למשמעת דרך : קרבה, מגע, צעידה, משחק, התחברות לעולם הפנימי, הכרה בחוויה שלו וברגשות שלו - ואוו זה נראה ממש כיף מה שאתה עושה.., התחברות למניעים ולדחפים הפנימיים.

תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


זה אומר שברגע שאני מבינה שהילדה שלי לא משתפת פעולה עם הבקשה- אני אתקרב אליה, ארד לגובה העיניים, אתקרב אליה אולי אפילו אגיד התאכזבת קצת שצריך לאסוף עכשיו אולי? את יודעת אולי נאסוף ביחד? אני בוחרת לאסוף את החלקים האדומים איזה את בוחרת? ואפשר גם להפוך את זה למשחק שאוספים כנגד הזמן או כל דבר אחר שכיפי לילדים.


2. When Problems Occur, Work the Relationship, Not the Incident


כשיש בעיה וקשה להוביל את הילד, עבדו על מערכת היחסים לא על הסיטואציה.


נויפלד מדבר על המושג - התגובה המיידית שכולנו פועלים לפיה בצורה די אוטמאטית, אבל פחות יעילה.

התגובה האוטמטית מתייחסת לאמונה שכדי ללמד או לחנך אנחנו צריכים להגיב באופן מיידי , התגובה המיידית מגיעה מתוך עולם ההתנייה ולמידה ללא מודעות אצל בעלי החיים אבל בעייתית מאוד כשאנחנו מיישמים אותה עם ילדים שהם אנשים ויש חלק מודע (אמנם אולי לא תמיד מספיק מפותח, אבל הם יצורים אנושיים).


בסיטואציות מאתגרות כאלה בהם הילד מוציא אגריסביות כלפינו ומשתמש באלימות, מילים פוגעניות אמנם קשה לא להתייחס לנאמר אבל התפקיד שלנו הוא להתמקד בתסכול וברגש ולא בהתנהגות ואותה לשקף וללמד ברגעים ״קרים״ יותר


תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


זה אומר שנסה להתחבר לכוונה, לצורך הפנימי ולא להתנהגות לזה שאולי התחשק לה נורא והיה לה כיף וקשה לה עכשיו להפסיק…ולייצר הזדמנויות לחיבור לאורך היום, רגעי משחק וקרבה.. הסיכוי שילדים ישתפו איתנו פעולה כהם מקבלים מענה של קרבה לאורך היממה הוא גדול יותר.. אפשר גם לדבר את זה גם אחרי שהסיטואציה הסתיימה בארוחת הערב לספר את מה שקרה ראיתי שנורא נהנת היום לשחק וכשסיימת הלכת למשחק הבא וראיתי כמה היה לך קשה לעצור כדי לאסוף.. את יודעת למה ביקשתי ממך לאסוף? כי ככה אנחנו שומרים על הצעצועים שלנו ולא נדרוך עליהם וכשהבית מסודר נעים לכולם להיות בה.. מה את חושבת שיכול לעזור לך פעם הבאה?


3.When Things Aren’t Working for the Child, Draw Out the Tears Instead of Trying to Teach a Lesson


כשהדברים לא עובדים תנו לילדים אפשרות להיות מתסוכלים ולבכות במקום לנסות ללמד אותם ו״לחנך״ אותם.

יש לנו תפקיד ללמד את הילדים שלנו שיעורים משמעותיים לחיים כמו לחלוק, להתמודד עם תסכול, לקבל לא..


אבל איך?


נויפלד מדבר במקום ללמד אותם ״לחשוב נכון״ לתת להם להסתגל.


הסתגלות היא מנוע פנימי וספונטני שמתרחש בו דרך התוצאות הילד לומד באופן ספונטני את ההתנהגות המקובלת ולגלות שהוא מסוגל להתנהל גם כאשר לא כל הצרכים שלו מלאים או מסופקים ומאפשרת לו להתמודד עם אתגרי החיים והם לא נלמדים דרך הלוגיקה אלא דרך הלב..

כדי להצליח לעזור לילד לעשות זאת הוא צריך להבין את המצב בדיוק כפי שהוא... לא כמו שהוא רצה שהוא יהיה..


כשאנחנו ישר מנסים להסביר, לתרץ, לתת לוגיקה אנחנו לא מאפשרים לילד פשוט להיות מתוסכל מהמצב ופשוט לספק לו מקום לנוח, מקום לבכות ולהיות מתסוכל מהמצב..


המטרה של השלב הזה היא לא ללמד את השיעור אלא לאפשר להפוך את הכעס לעצבות כמו זה באמת מאכזב כשדברים לא הולכים כמו שצריך…


אני יודעת שממש רצית שזה יקרה.. זה לא מה שציפית..


ואולי יותר חשוב מהמילים זה שהילד יבין שאנחנו איתו בחוויה וברגע הנכון כשאנחנו מוסיפות טון של עצבות יכול גם להגיע הבכי והתסכול של הילד


תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


זה אומר שברגע הזה שהיא לא מוכנה לאסוף את הצעצועים או לא מקשיבה ואחרי שניגשת בגובה העיניים את יכולה להגיד לה.. זה ממש מאכזב שאמא ביקשה ממך עכשיו לאסוף כשאת רוצה להמשיך בכלל לשחק או לעבור למשחק אחר נכון...


זה באמת מאכזב.


פשוט להיות שם, רגע לפני שאנחנו מנסות לגייס שיתוף פעולה פשוט להיות עם החוויה המבאסת.. היא לא מחזיקה אותה לבד אלא ביחד.. וכמשיהו מחזיק איתי את החוויה הלא נעימה קל יותר לשאת אותה.



4.Solicit Good Intentions Instead of Demanding Good Behavior



לפנות אל הכוונות הטובות של הילד במקום לדרוש התנהגות


המניעים והכוונות הפנימיות של הילד הן להיות טוב.


הם רוצים להיות טובים, להקשיב לחוקים ולשתף פעולה כשאנחנו זוכרות את זה ומבקשות מהם להוציא הת הכוונות הטובות שבתוכם לכדי התנהגות הסיכוי שהם ישתפו פעולה גובר.


זאת אומרת זה לא מספיק לילדים להגיד להם מה אנחנו רוצים שיקרה הרצון להיענות ולשתף פעולה צריך להיות שלהם..


זאת אומרת לאסוף אותם, לתת להם חוויה של שליטה ולבקש מהם - כשאנחנו מבקשים את הכוונה הפנימית ולא דורשים התנהגות אנחנו מביאים את שיתוף הפעולה מבפנים החוצה..


אז במקום להגיד תביא לי, תעשה, אתה צריך… אפשר להשתמש במילים כמו -


אני יכולה לסמוך עלייך ש..?

את מוכנה לתת לזה הזדמנות?

בואי ננסה שוב..

את חושבת שאת יכולה..?




תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


זה אומר שאפשר להזכיר לה שתכף צריך לאסוף ולפנות לרצון הפנימי שלה להיות טובה דרך בקשה...

אנחנו תכף הולכות לאכול ארוחת ערב ויש פה הרבה צעצועים מפוזרים, את חושבת שתוכלי לעזור לי לאסוף חלק מהם?



5. Draw Out the Mixed Feelings Instead of Trying to Stop Impulsive Behavior


האירו את הרגשות המעורבים שבחוויה במקום לנסות לעצור התנהגות אימפולסיבית

כשהילדים שלנו מתנהגים מתוך הדחפים והרגשות שלהם יש סיכוי קטן מאוד לעזור להם להפסיק באמצעות דרישות וציות.



בעוד בעבר חשבו שהילד מגיע לעולם כטאבולה ראסה ״לוח חלק״ ומשמעת נאכפה דרך השלכות למעשים, היום מבינים שלהתנהגות יש מניעים.


מרבית מהתגובות של הילדים מונעות מדחפים ורגשות הנוצרים בצורה ספונאנטית ואוטונומית ולא מתוך לוגיקה או מודעות.


ולרוב הם מגיעים עם הדחפים והמניעים שלהם לעולם.

ילד שפוחד יש לו דחף פנימי להימנע.

ילד שאינו מרגיש בטוח יהיה יותר תלותי.

תסכול לרוב יתבטא בבכי או תקיפה,

ילד שמרגיש אשם לרוב יתחבא או ייעץ לאחרים

ילד שמתנגד יתנגד באופן אוטמאטי לדרישות האחר.


יש סדר בעולם, רק לא הסדר אותו אנחנו מצפים לראות.



המוח עושה את את תפקידו להניע את הילד לפי הרגשות והדחפים שלו.אבל יש דרך אחרת לסייע לילדים להקשיב והיא דרך פיתוח שליטה עצמית בו הילד הוא האקטיבי במקום המבוגר שמנסה לשלוט בהתנהגות שלו.


דרך זה שאנחנו עוזרים לילד להביא את הרגשות המעורבים והמערובבים שלו למודעות.



אנחנו רוצים לעזור לילד להבין את הרגש, את המחשבות והדחפים שמניעים את ההתנהגות שלו


תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


לאפשר לנו להראות לילד שיש בו גם וגם.. גם רגעים שהוא עוזר, אוהב, רגיש חברותי וגם רגעים שהוא כועס ולא רוצה...בתכלס זה אומר להראות לו את זה אחרי סיטואציה סוערת..


תראי איזה כיף לנו עכשיו, את כל כך שמחה זוכר שבערב היה לך קצת קשה לעצור ולאסוף את המשחקים? איזה קטע זה שאפשר גם להרגיש כעס ותסכול ואחרי זה גם שמחה ורצון לעזור לאחרים...



6.When Dealing with an Impulsive Child, Try Scripting the Desired Behavior Instead of Demanding Maturity


כשאנחנו מתמודדים עם ילדים אימפולסיביים, נסו לתאר בדיוק את ההתנהגות הרצויה במקום לדרוש מהם להתבגר.ילדים שמתקשים יותר לשלוט בעצמם, לעצור ולא מצליחים עם עידוד או הכוונה מתקדמת לפעול לפי ההוראות..

חלק מזה זה שלב התפתחותי וחלק זה ילדים שהגיעו לעולם עם קשיים יותר בעכבה..

אלה ילדים שיכולים להיתפס כעקשנים, אינסטנסיבים, אנוכיים, לא מתורבתים, חסרי גבולות..


ואנחנו צריכים לזכור שאנחנו לא יכולים לגרום להם ל״התבגר״ יותר ממה שהם ולכן אנחנו ראשית צריכים להתאים את הציפיות שלנו לקשיים שלהם. להתמודד עם ילד שעוד לא מסוגל לכך מבחינה בשלותית היא לספק לו את הרמזים לאיך כן להתנהג ולהדגים לו - ככה תחזיק את התינוק, עכשיו תיתן את התור ל…אנחנו מלטפים את הכלב ככה..



ההנחייה צריכה להיות מדויקת ברורה ועל דרך החיוב.כך אנחנו עוזרים להם להבין את הדרך להתנהג במגוון הקשרים עד שגם המוח וההתפתחות שלהם תבשיל לעשות זאת באופן עצמאי


תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


להסביר לה בדיוק מה את רוצה שיקרה - למשל לקחת את כל הקוביות לקופסא הזאת ולהחזיר למקום.

לנסות לתאר כמה שיותר מדויק את הבקשה ואיך את מצפה שזה יראה לאורך כל שלבי התהליך.



7.When Unable to Change the Child, Try Changing the Child’s World


כשאנחנו מתקשות להוביל את הילד במקום לנסות לשנות אותו, נסו לשנות את עולמו. כשאנחנו מרגישות שהילד שלנו קשה להנחות ולהורות.. התשובה היא לא להפוך נוקשים יותר ולהשתמש באמצעים כוחניים שלהם יש השפעה לרעה על העולם הרגשי והקשר של הורה וילד אלא להורות קצת אחרת… אלא לנסות להשפיע על שינוי המרחב בו הילד חי בו.


ומה זה בעצם אומר?


זה אומר ורגע פה אני מכניסה את עולם הריפוי בעיסוק להתאים את הסביבה, לשנות את הדרך בה הדברים מוצגים ונראים כך שהסיכוי שההתנהגות הלא מקדמת של הילד תפחת..כדי להבין את זה לפי נויפלד אנחנו צריכים:



1. לקבל את הילד ואת העובדה שלמשל יש לו התנהגות אימפולסיבית, את זה לא נוכל לשנות.


2. לוותר על מה שלא עובד.


3. לנסות לזהות מה הטריגרים שמפעילים את הילד שלנו


4. לשים לב למה הילד שלנו נענה ומגיב.

כי איך שאנחנו רואות את הבעיה כך למעשה אנחנו מחליטות איך ניגש אליה.


נויפלד מביא דוגמא שאם הילד משתטח על הרצפה ובוכה אנחנו יכולות מצד אחד לראות תגובה אגריסבית אבל אם נבין שהוא מתקשה לשאת את התסכול נוכל לסייע לו אולי בשינוי הנסיבות שהביאו לתסכול.


למעשה העיקרון הזה אומר לשנות את נקודת המבט מהתנהגות הילד לסיטואציה שעוררה אותו ולנסות לראות איך אפשר להפחית את הסיטואציה מראש. ורגע לפני שעולה לכן השאלה אבל אם כל הזמן נתאים את הילד לסביבה איך הוא ילמד להסתגל אליה?



ובכן זה לא בא במקום כל העקרונות הקודמים אלא בסיטואציות בהם קצת יותר מאתגר..


תכלס מה זה אומר כשהילדה שלי לא מוכנה לאסוף את המשחקים?


למשל לארגן את הסביבה כך שיהיו מעט צעצועים לשחק ולאסוף אותם, לשים תיבה אחת ולא לדרוש ממנו למיין את הכל שאליה הוא אוסף.. אולי אפילו לסמן את התיבות לאיסוף לפי התמונה של הצעצוע כך שיהיה לו יותר קל




ואחרי לא מעט מידע על הגישה ההיקשרותית שהיה טעימה על קצה המזג - תזכרו שהרעיון הוא לייצר חיבור וקרבה כי זה מה שמניע את ההישרדות שלנו כאנשים.


כשאתן לא יודעות מה לעשות,

כשאתן דואגות איך הילד שלכן ״יחונך״

תזכרו שחינוך זה מה שקורה כשנוצר קשר..



תחשבו על דמות משמעותית שהיתה לכן כמה אהבתן והערכתן אותה וכמה היה לכן קל ללכת אחריה וההנחיות והרמזים זה לא כי היא התעקשה על שתלמדו את הלקח עכשיו אלא שהיא עזרה לכם לקום שהיתה שם ודרך זה כשהייתם פנוים גם למדתם שיעורים עצומים לחיים.


חינוך זה מה שקורה כשאנחנו מחוברים עם הילד בדרך הכי טבעית, כשאנחנו הופכים להיות מודל לחיקוי ושאנחנו בוחרים באהבה… כשיש אהבה שם ערכים יכולים לצמוח בצורה הטובה ביותר.








מצרפת לכן המלצות לקריאה והעמקה בגישה ההיקשרותית :


הספר איחזו בילדכם- מדוע הורים צריכים להיות חשובים יותר מחברים/ דר׳ גורדון ניופלד ודר׳ גאבור מאטה

מכון נויפלד הרצאות להורים ואנשי מקצוע- http://neufeldinstitute.co.il/?page_id=81



הרצאות של נויפלד שהן חלק מהמקורות :






מקורות:

בולבי, ג'ון, ברמן, עמנואל, נתן, לירון, & אופנהיים, דוד (2016). בסיס בטוח : התקשרות הורה-ילד והתפתחות אנושית בריאה עם עובד



Schore, A. N. (2001). Effects of a secure attachment relationship on right brain development, affect regulation, and infant mental health. Infant Mental Health Journal: Official Publication of The World Association for Infant Mental Health, 22(1‐2), 7-66.


Ranson, K. E., & Urichuk, L. J. (2008). The effect of parent–child attachment relationships on child biopsychosocial outcomes: A review. Early Child Development and Care, 178(2), 129-152.


Hong, Y. R., & Park, J. S. (2012). Impact of attachment, temperament and parenting on human development. Korean journal of pediatrics, 55(12), 449.


Neufeld, Gordon; Maté, Gabor. Hold On to Your Kids (p. 20). Random House Publishing Group. Kindle Edition.


Simpson, J. A. (1990). Influence of attachment styles on romantic relationships. Journal of Personality and Social Psychology, 59(5), 971–980. https://doi.org/10.1037/0022-3514.59.5.971





Comments


bottom of page