הגישה ההיקשרותית של נויפלד -
״The secret of parenting is not in what a parent does but rather who the parent is to a child.״ (Gordon Neufeld)
נויפלד שואל באחת ההרצאות שלו -
איך זה שההורות בשנים האחרונות הפכה קשה יותר?
איך זה שלמרות העובדה שיש לנו כל כך הרבה מידע על הורות וכל כך הרבה מומחים בנושא הורות וכל כך הרבה מידע על התפתחות הילד ואפילו פחות ילודה מבעבר עדיין רואים רואים יותר קשיים בגידול ילדים מאשר פעם, מאשר ההורים שלנו והסבים שלנו.. ?
ועל אף שזו שאלה תרבותית מרתקת הוא לוקח אותה למקום אחר שעליו אנחנו נרחיב היום הוא הופך את השאלה ושואל - What makes a child easy to parents?
ובתרגום חופשי ולא מוצלח - מה הופך ילד להיות קל יותר להורות?
אז הנה כמה דברים שכולנו יכולות להתחבר אליהן שהופכות את חווית ההורות שלנו לנעימה יותר..
חוויה שמתרחשת כאשר הילד שלנו:
מקשיב לנו
לוקח ומתנהל לפי הרמזים שלנו אודות העולם (איך להתלבש, להתנהג, לדבר…)
סומך עלינו ובנו
מסתכל אלינו
מחפש אחר העזרה שלנו
נהנה בקרבתנו
מרגיש בנוח איתנו,
מתנחם אצלנו , אנחנו דמות נחמה בשבילו
הולך אחרינו , אחרי הערכים שלנו
אוהב אותנו
רוצה לרצות אותנו
אינו רוצה לשמור סודות מאיתנו
ואם אחד מאלה או כמה מאלה לא מתרחש אנחנו חווים קושי בהורות שלנו.
ככל שהדברים האלה מתרחשים החוויה שלנו להיות הורים לילד הזה היא נעימה וקלה יותר.
ועכשיו לשאלת השאלות- איך זה קורה?
איך ילד הופך להיות קל יותר להורות? או מה אנחנו בעצם יכולות לעשות כדי שהדברים האלה יקרו?
ורגע לפני התשובה נויפלד הולך איתנו למה זה לא קשור... ואלה הדברים שנויפלד אומר:
ובכן זה לא קשור לגנטיקה, אם הילד נולד עם זה אזי ככל הנראה לא היינו רואים שינויי התנהגות בסביבות שונות..
זה גם לא קשור ליכולות שנלמדות, אבל כשהן קיימות נוכל ללמד את הילד שלנו המון דברים..
זה גם לא קשור ליכולות ההוריות שלנו, הילדים שלנו שונים והיכולות שלנו הן פחות או יותר אותן היכולות
וזה לא אהבה.. כן אהבה חייבת להיות שם אבל היא לא מספיקה כדי לקיים את כל זה..
אז מה כן?
דרך האהבה של הילד להורה.
למעשה הילד צריך לרצות את ההורה בכדי לאפשר לו להורות...
יצירת מערכת יחסים טובה עם ההורה שמגיעה מתוך הרצון של הילד.
ואני רואה את זה בעצם כשינוי של נקודת המבט - במקום להסתכל על הקשר מנקודת המבט שלי כהורה אלא מנקודת המבט של הילד, איך הילד מרגיש כלפי.
אז כן הורים נדרשים למגוון רחב של יכולות בכדי להצליח בתפקיד ההורות אבל, לא היכולות או העובדה שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו בהכרח מעודדת שיתוף פעולה, אמון והקשבה מצד הילדים..
אלא, מה שמניע אותם להקשיב ולסמוך עלינו הוא מה הקשר, מערכת היחסים, הצורך והרצון של הילד להרגיש קרוב להורה.
אז כן הורים נדרשים למגוון רחב של יכולות בכדי להצליח בתפקיד ההורות אבל, לא היכולות או העובדה שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו בהכרח מעודדת שיתוף פעולה, אמון והקשבה מצד הילדים..
אלא, מה שמניע אותם להקשיב ולסמוך עלינו הוא מה הקשר, מערכת היחסים, הצורך והרצון של הילד להרגיש
קרוב להורה.
״The secret of parenting is not in what a parent does but rather who the parent is to a child.״
הסוד בהורות הוא לא מה ההורה עושה, אלא איזה הורה אני לילד שלי. זאת אומרת מה קורה כאשר הילד מבקש ממני קרבה ואהבה (שהדרכים של הילדים שלנו הן רבות ומגוונות ובחלקן פחות נעימות) האם אני מגיב ונענה לצורך שלו או לא.
הנחה מרכזית שמובילה לעקרונות והנחות חשובות ונוספות:
אנחנו (ההורים) מהווים את התשובה לבריאות הנפשית של הילדים שלנו
בניגוד למחשבה שתשובה היא משהו שיש לנו או שאנחנו נותנים למעשה אנחנו ההורים מהווים תשובה לצרכים של הילדים שלנו, מעצם היותנו והתפקיד שלנו הוא להפוך לתשובה שלהם על ידי שנבין יותר את הצרכים שלהם.
לכולנו יש איזו משאלה כזאת שיגידו לנו מה לעשות, שיספרו לנו מה התשובה הנכונה אבל האירוניה שככל שאנחנו מחפשים את התשובה הנכונה בחוץ, אנחנו מאבדים את הביטחון של להיות התשובה לצרכים של הילדים שלנו.
אז מה הילדים שלנו צריכים שנהפוך להיות?
או יותר נכון איך אנחנו מהווים תשובה לצרכים שלהם?
ראשית נבין מהם הצרכים שלהם!
הצורך הבסיסי של הילדים שלנו הוא בהתקשרות
בניגוד בניגוד לפירדמת הצרכים של מאסלו הבסיס היא לא הישרדות אלא הבסיס הוא הקשר.
הצורך הבסיסי שלנו כאנשים הוא בשייכות לקבוצה, למעשה ככה סיכויי ההישרדתות שלנו גדלים.
על הצורך בקשר יושבים עוד צרכים מרכזיים שהילדים שלנו זקוקים שנאפשר להם :
תחושות, מנוחה ומשחק
כאשר ילד יוצר התקשרות אנחנו הופכים להיות התשובה שלו ומקור למידע בעולם, בין אם אנחנו רוצים בכך או לא, ועל כן אנחנו התשובה לילדים.
הילד קורא את ההורה בכל רגע נתון כדי להבין האם אנחנו אוהבים אותו.
הוא נותן אנלוגיה מעניינת שאמנם האם מולידה את הילד אבל למעשה הילד מוליד את ההורה אליו הוא נקשר.
אנחנו הופכים להיות התשובה לצרכי הילדים כשאנחנו לוקחים אחריות על ההתקשרות של הילד אלינו…
במקום לחשוב איך אני דואג לילד על פי נויפלד אנחנו צריכים להבין שהתקשרות הטובה (הטבע כמו שהוא אומר הרבה פעמים) דואג לילד ותורם לו ולכן השאלה היא איך אני דואגת לקשר וזה המקום שיש לנו בו מרחב אחריות ושליטה גדול.
איך התקשרות תורמת להתפתחות של הילד שלנו?
נותנת לילד תחושת בית ובסיס לצאת ממנו
מייצרת מרחב להמשך התפתחות וגדילה
מעוררת את הדחף של דאגה לאחר שמהווה הבסיס למערכת היחסים, והלב של התקשרות ומטרת ההתקשרות.
מספקת מראה לגלות את העצמי, את החשיבות שלי, הביטחון, הזהות שלי - אנחנו המראה של הילד לגלות את עצמו..
תחושה של שייכות ומשמעות - כשביטחון עצמי מגיע מהחברה שמשתנה זה מתכון לאי ביטחון, הם צריכים לראות את התשובה והמשפחה ..
מאפשר את ההשפעה של הדמות המשמעותית עליהם ולמידה
מהווה מצפן להתמודדות עם אתגרים
מודל לחיקוי - יחקו את מי שהם ״קשורים״ אליו
מעורר את תחושת השייכות והרצון להיות קרוב לבית
השלב הבא בפירמידה הוא התחושה.
תחושות מתייחסות ליכולת של הילד להרגיש ולהבין את עצמו ומאפשרות לו לבנות חוסן נפשי ויכולות ויסות
נויפלד אומר שילדים צריכים מקום לבכות בו, להוציא את העצבות ופשוט לאפשר להם להיות.
התחושה גם מאפשרת לנו להרגיש קרבה וחיבור לאנשים ומגדילות את התפקוד והרווחה.
כאשר השלבים הבאים מתייחסים למנוחה ומשחק ובאים להגיד לנו שדווקא במנוחה הכל קורה, יש למידה, התחדשות ולמעשה המשחק האמיתי של הילד הוא משחק שמגיע מתוך מנוחה אקטיבית ולא מתוך משחק מבוסס תוצאה ומטרה, זה המשחר האמיתי שהילד זקוק לו.
זו כמובן היתה נגיעה וכל צורך כזה הוא עולם בפני עצמו שמבוסס על כל כך הרבה ספרות ומחקרים..
אבל בגדול על פי נויפלד אלו הצרכים של מימוש פוטנציאל והם הדרך לבריאות נפשית ורווחה.
והאמת שהם יותר מצרכים הם כוחות חיים מניעים את כולנו.
הם לא נראים והם לא נלמדים הם נמצאים והן צריכים להימצא כדי שהילד יחווה בריאות ומימוש עצמי, כאשר התקשרות מהווה את הבסיס והשחקן הראשי לכל השאר!
מקורות :
Neufeld, Gordon; Maté, Gabor. Hold On to Your Kids (p. 20). Random House Publishing Group. Kindle Edition.
Comments