top of page

חלק א׳- הגישה ההיקשרותית מהי?

ראשית חשוב לי להגיד שאין לי הסמכה בגישה, אלא זו חקירה שלי ממצאים שכתובים בספרות, ספרים והרצאות ששמעתי, לא מצאתי המון מאמרים על הגישה עצמה (כן היא מבוססת על מחקרים רבים מאוד שתומכים ברעיונות הבסיס שלה) כי כמו כל תיאוריה מאוד קשה לאשש אותה מחקרית כמו שדורשים ומבינים מהו מחקר היום. אבל וזה אבל חשוב, היא מבוססת על ידע מחקרי, חלקה גם מבוססת על בסיס תצפיות, רישומן, וחיפוש אחר הסברים, קווים משותפים לתוצאות מסוימות. הגישה כמו רוב הגישות מציגה זווית על התנהגות אנושית ובמקרה הזה על החיבור בין הורים וילדים כפי שצפה בה ופירש אותה המפתח.


הגישה ההיקשרותית היא גישה או מודל שפיתח גורדון ניופלד, פסיכולוג התפתחותי קנדי והיא מהווה הרחבה של תיאוריית ההתקשרות של בולבי.


אני לא מתיימרת בפוסט להסביר גישה כזאת מורכבת אבל אני רוצה שנבין על מה היא מדברת באופן כללי כדי שנוכל להבין יותר לעומק את המודל של גורדון ניופלד - אז היום ומחר נקדיש לדבר על התקשרות על פי בולבי ומרי איינסוורת׳ .


בולבי, היה פסיכיאטר ופסיכואנליטקאי וביחד עם מרי איינסוורת׳ הם פיתחו את גישת ההתקשרות, בערך בשנות 60-70 אחרי מחקרים שונים על השפעת החסך של דמות התקשרות/ מטפלת קבועה על ילדים בבתי יתומים.


תיאוריית ההתקשרות מדגישה את חשיבות הזמינות של הדמות המטפלת בשנים הראשונות של התינוק להתפתחות בריאה ומיטבית.


אחת מהנקודות המרכזיות בתיאוריה מתייחסת לעובדה כי אחד מהמניעים החזקים ביותר של התינוק היא יצירת קשר רגשי מתמשך עם הדמות המטפלת שלו (דמות ההתקשרות). זוהי נטייה התנהגותית הישרדותית, אבולציונית אשר משמרת את הקיום וההישרדות של התינוק אשר מתחילה מהאינסטיקטים הטבעיים של התינוק כמו בכי, יניקה, ומציצה עד לפיתוח ייצוג פנימי של האם גם אם היא לא נוכחת וקרובה



מערכת ההתקשרות לא מספיק מפותחת עם הלידה והיא נבנית דרך ארבע שלבים :

  • טרום התקשרות - התנהגויות של קשר כמו בכי חיוך אך ללא העדפה לדמות מטפלת

  • התקשרות בהתהוות- התנהגויות חברתיות לדמויות מסוימות, לצד חשש מזרים

  • התקשרות של ממש - התנהגויות חברתיות לדמות מטפלת ברורה וניסיון לקרבה עם הדמות המטפלת

  • שלב השותפות- היכולת להבין שיש צרכים שונים לאמא ולי, ישנו שיח, ותחושת ביטחון גם כשהאם לא נמצאת לידי למשל שהיא יכולה ללכת לעבודה מבלי שאני ארגיש שהיא לא אוהבת אותי..

למעשה כולנו נולדנו עם מערכת התנהגותית אבולציונית שמטרתה ליצור קשר וקרבה. בסדרת המחקרים שערכו יחד, טען בולבי שלדמות המטפלת/ התקשרות שתי תפקידים מרכזים עבור התינוק:


  • האחת לספק בסיס בטוח לחקור את הסביבו

  • השנייה להוות חוף מבטחים לחזור אליו כאשר הוא במצב של פחד, סטרס…


אפשר להתייחס לזה כ-2 מערכות האחת שמופעלת בזמן סטרס ומבקשת קרבה וויסות והשנייה במערכת החקירה שמאפשרת ללמוד ולחקור את העולם כאשר אנחנו חווים ביטחון.


כשאחת המערכות פועלת השנייה כבויה.. מערכות אלו מתבטאות גם ברמה הנוירולוגית בפעילות של שתי מערכות, מערכת סימפטית, הנדלקת במצבי סטרס ופרא- סימפטית, הנדלקת במצבי רוגע (יצאנו רגע לעולם הנוירופסיכולוגיה) למעשה אם נחשוב על זה כדי לפעול בצורה מיטבית המוח שלנו צריך לקבל מענה על השאלה האם הוא בטוח כרגע… וזה הבסיס ממנו אנחנו מתחילים לנוע בעולם.


אז...התקשרות היא מערכת מוחית מולדת שנועדה לסייע לתינוקות חסרי הגנה לשמור על קירבה לדמות שיכולה לספק להם הגנה מפני סכנות ומחוויות חוסר אונים ופחד. דמות ההתקשרות היא זו אליה אנחנו פונים בעת מצוקה כדי לחזור לוויסות.


וטיב ההתקשרות או סגנון ההתקשרות מתייחס ליכולת של התינוק לפעול בנוכחות האם וכן להתנהגות בעת פרידה וחזרה של האם לאחר הפרידה. בכדי לבחון את הדפוס וטיב ההתקשרות נוצרה תצפית מחקרית שנקראת ״סיטואציית הזרה״ בה האם יוצאת מהחדר שבו התינוק משחק, נכנסת מישהי זרה והאם חוזרת..


יש כמה שלבים לתצפית הזאת אבל היא מבוססת על התנהגות התינוק במצבים השונים האלה.


במחקרים שנערכו עלו מספר סוגי התקשרות בסיסיים אשר לפי בולבי ואיינסוורת׳ משפיעים על הדרך בה הילד יחווה אינטראקציות וקשר לאורך חייו.


דרך המחקרים והתצפיות הם גילו 3 סוגי התקשרות:

  • התקשרות בטוחה - מצב בו הילד בוטח בדמות המטפלת, הפרידה מעלה אי נוחות אבל האיחוד עם הדמות המטפלת מעורר שמחה, הוא מתווסת בצורה יחסית מהירה וחוזר משחק וחקירה.

  • התקשרות חרדה- מצב בו הילד מראה אמבילוונטיות בנוגע לביטחון בדמות המטפלת, מצד אחד הוא חווה מצוקה ניכרת כשהיא עוזבת אך כשהיא חוזרת הוא נע בכין כעס כלפיה ורצון להתנחם.

  • התקשרות נמנעת- מצב בו הילד אינו בוטח ביכולת של ההורה להיענות לצרכיו, לרוב משחק עם עצמו, לא בהכרח מראה מצוקה כשהאם עוזבת ואינו מגלה עניין כאשר הדמות המטפלת חוזרת.


מהמחקרים עולה, כי מרבית הילדים מפתחים התקשרות בטוחה, אגב גם ילדים עם צרכים מיוחדים.


ואחרי שדיברנו בארוכות וכן בנגיעה ממש קטנה בנושא נסיים בכך שהתיאוריה הזו היא אחת מהתיאוריות הנחקרות שמקבלת חיזוקים רבים לאורך השנים במגוון מחקרים. אז הנה ממש קצת מהחשיבות של יצירת התקשרות בטוחה להתפתחות של הילדים שלנו ולנו בכלל כאנשים מתוך עולם המחקר.


במחקרים התקשרות בטוחה נמצאה קשורה ל-

  • יכולות ויסות טובות יותר אצל ילדים והתמודדות טובה יותר עם מצבי סטרס

  • סקרנות, עצמאות וביטחון עצמי גבוה יותר

  • יכולות חברתיות - רגשיות טובות יותר

  • בריאות פיזית ונפשית

  • חוסן נפשי ומסוגלות גבוה יותר בבגרות

  • יצירת מערכות יחסים טובות יותר בבגרות


למעשה ככל שנבין את הערך הגדול של יצירת קשר מיטיב עם הילדים, נוכל להבין לעומק את ההשפעה שלנו על הילדים ועל המסלול ההתפתחותי שאנחנו בונות להן כבר מראשית חייהם.. ככל שנעמיק בהשפעה נוכל להבין את המה ולמצוא את האיך הייחודי שלנו.

ואם נסכם רגע את ההתפתחות של תיאורית ההתקשרות עם נסיעה אחורה וקדימה בזמן למחקרים של ימנו חשוב להזכיר שיש עוד המון מחקרים שנעשו סביב אותם השנים על ילדים שגדלו בבתי יתומים והניסוי המפורסם של הארלו (על אם התיל והמגבת) שחשפו עוד אור על החשיבות של הקשר האנושי בראשית החיים.


המחקרים האלה הביאו לנו גישות שונות ממה שההורים שלנו גדלו עליהם ודורות על גבי דורות אחורה גדלו עליהם..


גישות שאולי היום הן נראות לנו יותר ויותר מובנות מאליהם אבל בראי ההיסטוריה הן לא הרבה שנים איתנו..


איך שאני רואה זאת, אנחנו בעיצומה של מהפכה. מהפכה שמיטיבה עם הילדים שלנו אבל גם איתנו כהורים, גישות שהן ממוקדות ילד אבל מזכירות לנו גם את החשיבות של ההורה בתוך הקשר (נרחיב על אולי חלקם בהמשך...)


וכמובן שיש עוד הרבה מה להגיד על התקשרות והצורך הטבעי בקשר אבל אנחנו עוברות להעמיק בגישה ההיקשרותית של ניופלד ששמה במרכז את העובדה שקשר הוא מנוע כל כך משמעותי עבור התפתחות אצל ילדים ומשפיע מאוד על המשך החיים שלהם ועל הקשרים והאינטראקציות שהם יצרו בהמשך חייהם.


הגישה ההיקשרותית של נויפלד -

״The secret of parenting is not in what a parent does but rather who the parent is to a child.״ (Gordon Neufeld)

נויפלד שואל באחת ההרצאות שלו -

איך זה שההורות בשנים האחרונות הפכה קשה יותר?


איך זה שלמרות העובדה שיש לנו כל כך הרבה מידע על הורות וכל כך הרבה מומחים בנושא הורות וכל כך הרבה מידע על התפתחות הילד ואפילו פחות ילודה מבעבר עדיין רואים רואים יותר קשיים בגידול ילדים מאשר פעם, מאשר ההורים שלנו והסבים שלנו.. ?


ועל אף שזו שאלה תרבותית מרתקת הוא לוקח אותה למקום אחר שעליו אנחנו נרחיב היום הוא הופך את השאלה ושואל - What makes a child easy to parents?


ובתרגום חופשי ולא מוצלח - מה הופך ילד להיות קל יותר להורות? אז כדי להבין את זה לעומק, אנחנו הולכות לצלול להמון תוכן והוא מחכה לכן בחלק השני של המאמר (בפוסט הבא)!






מקורות:

בולבי, ג'ון, ברמן, עמנואל, נתן, לירון, & אופנהיים, דוד (2016). בסיס בטוח : התקשרות הורה-ילד והתפתחות אנושית בריאה עם עובד



Schore, A. N. (2001). Effects of a secure attachment relationship on right brain development, affect regulation, and infant mental health. Infant Mental Health Journal: Official Publication of The World Association for Infant Mental Health, 22(1‐2), 7-66.


Ranson, K. E., & Urichuk, L. J. (2008). The effect of parent–child attachment relationships on child biopsychosocial outcomes: A review. Early Child Development and Care, 178(2), 129-152.


Hong, Y. R., & Park, J. S. (2012). Impact of attachment, temperament and parenting on human development. Korean journal of pediatrics, 55(12), 449.


Simpson, J. A. (1990). Influence of attachment styles on romantic relationships. Journal of Personality and Social Psychology, 59(5), 971–980. https://doi.org/10.1037/0022-3514.59.5.971



コメント


bottom of page