מה זה אומר להדריך הורים?

האם זה לתשאל אותם, לעדכן אותם בתוכן של הפגישה, או לדון איתם באסטרטגיות?

 

בתחילת הדרך המקצועית שלי, המפגש עם ההורים היה הדבר הכי קשה שלי,

עם הילד היה לי קל ליצור חיבור גם אם היו לו מורכבויות התפתחותיות זה היה החלק בו היה לי ביטחון בטיפול.

​

כשהייתי צריכה להסביר להורים, לדבר איתם נשארתי רק ברמת הפרקטיקה מה לעשות,

למה עשיתי את מה שעשיתי ואיך הם יכולים לעשות
את זה בבית.

אבל בתוך תוכי ידעתי שזה לא מספיק.

בעיקר כי בשיחות איתם הם העלו דברים אחרים שמפריעים להם, גם כשלילד שלהם היו קשיים נוירו- התפתחותיים.

הם העלו את התפרצויות הזעם

את החוסר הקשבה

את זה שאי אפשר איתו

ובין המילים והשורות הם אמרו כמה קשה להם..

 

ולזה לא היה לי מענה ונורא רציתי לעזור להם.

אז הייתי מציעה להם לפנות לגורם מקצועי אחר גם אם יש לו רשימת המתנה.

כשההורים העלו משהו קצת רגשי- נבהלתי ואמרתי להם לפנות לשב״ן.

וידעתי שבסופו של יום הם נשארו לבד עם מה שהכי מעסיק אותם..

ככל שזה נשאר מחוץ לכותלי הטיפול ,

הרגשתי שהפער בין הטיפול לבית הוא כל כך ממשי ואולי גם במידה מסוימת מראה את הפער בין מה שהם מסוגלים לבין מה שקורה בטיפול.

 

חיפשתי איך לעבוד איתם, לדבר איתם ובעיקר להרגיש בטוחה לעשות זאת

וגם לגעת בנושאים שהכי מטרידים אותם אבל אף פעם לא נקבעו כמטרות טיפול.

 

כמרפאות בעיסוק הנטייה הרווחת היא להגיד שזה לא התחום שלנו- גבולות, התנהגות , הקשבה, יחסי אחים וטנטרומים..

כל אלה קשורים להדרכת הורים.

וזה נכון במידה מסוימת כשחסר לנו הידע בנושא.

וכל פעם שלא נגעתי בדברים שכל כך הפריעו להם בתוכי ידעתי שהשארתי אותם קצת לבד עם המצוקה שלהם,

לחכות בין תורי המתנה גם אם זה אומר שהם יתייאשו בדרך והמחירים שהם ישלמו בדרך על הקשיים האלה.

 

ובאותה נשימה גם ידעתי שזה לא הגיוני, זה לא אמור להיות ככה!

עד שהם הגיעו להתפתחות הילד, עד שהם הסכימו לבוא לטיפול הם נשארו עם מה שהכי מפריע להם לבד..

כי אני באמת מאמינה שיש לנו מה לתת להם ולעזור להם.

לא במקום טיפול רגשי או הדרכת הורים עם פסיכולוג או עו״ס אלא,

כהזדמנות לעזור להם להסכים לפתוח את מה שהם כל כך רוצים שינוי בו והם לא יודעים איך.

 

הרבה פעמים דווקא אנחנו אנשי הפרא רפואה נפגוש בהורים, נהייה הדלת שלהם לשינוי ותקווה ודווקא דרך הקשיים העיסוקיים של הילדים נוכל לעזור להם להתבונן על גבולות, הקשבה, שיתוף פעולה וויסות עצמי ולעזור להם לעלות על מסלול שינוי ולו הקטן ביותר בתפקוד של הילד שלהם אבל גם בתפקוד ובתחושה שלהם.

 

ככל שנלמד יותר על הורים הורות ונבין שזה לא האסטרטגיות שניתן להורה אלא זה שנעזור לו להבין איך הוא הכלי הכי משמעותי לסייע לילד שלו,

נוכל לעזור להם להתמודד עם הפיל הלא מדובר בחדר.
 

ואחרי קורסים רבים ותואר שני שהוקדש לחקירה סביב הנושא הזה, בניתי את הקורס כדי לתת לך את התכנים המקיפים ביותר להבין הורים ואיך לעזור להם בדברים שהכי מעסיקים אותם גם כשהם באים ״רק״ ואולי דווקא לטיפול בכתיבה, בקשב, בויסות חושי.

 

זה הצעד הראשון לעולם שהוא מדהים, מעשיר, מרגש, פגיע, חשוף

אבל כל כך משמעותי

30 שעות שבסופם תוכלי לצאת עם יותר כלים וביטחון לעזור להורים להביא לטיפול ,

את מה שבאמת הכי מעסיק אותם ולתת להם ולילד שלהם חוויה שהם טובים ומסוגלים.